תפריט
במקרים בהם הטיסה ממריאה באיחור, זכאים הנוסעים לקבל מחברת התעופה הטבות ללא תשלום בהתאם לזמן ההמתנה לטיסה, ומקרים מסוים גם פיצוי על עיכוב בטיסה מכוח חוק טיבי. מדובר אך ורק בטיסות שהמריאו נחתו בישראל, לרבות טיסות שכללו עצירת ביניים.
נוסע שהונפק לו כרטיס לטיסה שממריאה באיחור של שעתיים לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה, זכאי לקבל מחברת התעופה מזון ומשקאות וכן שירותי תקשורת (שתי שיחות טלפון, וכן משלוח הודעה באמצעות פקסימיליה או דואר אלקטרוני לפי בחירת הנוסע). כמו כן, על חברת התעופה ליידע את הנוסעים באשר לזכות הנ"ל.
במידה ונדרשתם לשלם עבור מזון במהלך ההמתנה לטיסה, מומלץ לשמור קבלות , הן על מנת לדרוש לאחר מכן החזר על כך מחברת התעופה, והן בכדי להוכיח כי חברת התעופה הפרה את חובתה לספק על חשבונה מזון ושתיה במהלך זמן ההמתנה לטיסה.
במקרים בהם הונפק לנוסע כרטיס לטיסה שהמריאה באיחור של 5 שעות ופחות מ-8 שעות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה, זכאי הנוסע להשבת התמורה או לכרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע. במקרים בהם הנוסע החליט לעלות על הטיסה במועדה הנדחה, הוא אינו זכאי לקבל החזר עבור כרטיס הטיסה.
בנוסף לקבלת פיצוי על דחיית טיסה, נדרשת חברת התעופה להציע ולספק על חשבונה לנוסעים שירותי סיוע בהתאם לזמן המתנתם לטיסה, הכוללים מזון ומשקאות (במקרים שהאיחור בטיסה הנו של שעתיים לפחות), אירוח במלון (אם נדרשת שהייה של לילה), שירותי הסעה, ושירותי תקשורת.
על חברת התעופה ליידע באופן אקטיבי על זכות זו
הזכות של הנוסע לבחור בין קבלת כרטיס לטיסה חלופית או ביטול הטיסה והשבת התמורה, מהווה לעתים זכות חשובה שלרוב נוסעים אינם מודעים לה, על אף שעל חברת התעופה ליידע על כך.
שכן, ישנם מקרים לא מעטים, בהם ברצון הנוסעים לנסוע לחופשה בת מספר ימים. לכן, ככל והיום הראשון כבר נפגע, ייתכן וכבר לא ישתלם לאותם נוסעים לנסוע לחופשה, או שכדאי להם לטוס בטיסה חלופית שממריאה מוקדם יותר מאשר הטיסה הנדחית.
על החובה המוטלת על חברת התעופה ליידע באופן אקטיבי את הנוסעים על זכות זו, ועל חשיבותה של זכות זו, יפים הם דברים של כב' השופט יאיר חסדיאל בתא"מ 47505-05-17 סיזוב נ' אל על:
"ההטבה לה כיוון המחוקק בסעיף 7(ב) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), אינה מתחילה ומסתיימת בבחירה עצמה, אלא ראשיתה בהצעה הניתנת לנוסע על ידי מפעיל הטיסה. אפשרות הבחירה בין שתי החלופות אינה אפוא בגדר הטבה אשר על הנוסע לדרוש את קבלתה, אלא מוטל על מפעיל הטיסה להציעה, ואם לא עשה כן לא יצא ידי חובתו על פי דין…."
במקרים בהם הטיסה ממריאה בעיכוב של מעל 8 שעות ביחס למועד הנקוב בכרטיס הטיסה, מוגדרת טיסה זו כ- "טיסה שבוטלה" לפי החוק. במרבית מקרים אלה, יהיו הנוסעים זכאים לקבל מחברת התעופה פיצוי כספי, אשר זהה גם באשר לקבלת פיצוי על אובר בוקינג, ששיעורו תלוי במרחק הטיסה:
במקרים בהם מרחק הטיסה מישראל היה עד 2,000 ק"מ (לדוגמה – טורקיה, יוון, רומניה), יהיו זכאים הנוסעים לקבל פיצוי על עיכוב בטיסה בסך של 1,390 ₪.
במקרים בהם מרחק הטיסה היה עד 4,500 ק"מ (בעיקר טיסות לאירופה), יהיו הנוסעים זכאים לקבל פיצוי על דחיית הטיסה בסך של 2,220 ₪.
במקרים בהם מרחק הטיסה היה מעל 4,500 ק"מ (לדוגמה – ארה"ב, תאילנד, סין), יהיו הנוסעים זכאים לקבל פיצוי על עיכוב הטיסה בסך של 3,340 ₪.
במסגרת החוק נקבעו מספר מקרים בהם הנוסעים לא יהיו זכאים לקבל פיצוי על עיכוב בטיסה מחברת התעופה. כך למשל, במקרים בהם חברת התעופה הודיעה 14 ימים לפני מועד הטיסה על דחייתה או ביטולה, לא יהיו הנוסעים זכאים לקבל פיצוי על דחיית הטיסה, לרבות במקרים של הקדמת הטיסה במעל 8 שעות.
הפטור הנפוץ ביותר בו מרבות חברות התעופה להשתמש הוא הקבוע בסעיף 6(ה))1 במסגרת חוק טיבי הקובע, כי במקרים בהם מפעיל הטיסה (חברת התעופה), מוכיח כי: "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות"
כוח עליון? רק במקרים חריגים מאוד
הנטל להוכיח כי הטיסה בוטלה או נדחתה בשל נסיבות מיוחדות מוטל על חברות התעופה. בתי המשפט קבעו לא אחת, כי יש לפרש את המונח "נסיבות מיוחדות", בצמצום רב. כך למשל נקבע באחד מפסקי הדין המרכזיים בתחום:
"רק נסיבות שהן בבחינת "כוח עליון", כגון מזג אוויר פתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע כלליים, מלחמות, שביתות רוחביות בלתי צפויות, תקלה מובנית כללית בסוג כזה של מטוסים וכיו"ב, יצדיק את הפטור…
בית המשפט חייב להעניק לחוק פרשנות שמעודדת את הנתבעת לשפר ולתקן את דרכיה… להתייעל, תוך צמצום האפשרות לפגיעה בנוסעים, אף במחיר כלכלי מסוים שירבוץ לפתחה…הכל שאלה של מחיר, כדאיות כלכלית, תכנון ופריסת מערך טכני שבכוחו להעניק מענה ראוי לתקלות בזמן סביר". (דבריו של כב' השופט מנחם מזרחי, בתא"מ 69167-11-16 רגב ואח' נ' אל על).
שיקולים כלכליים אינם פוטרים מתשלום פיצוי על עיכוב בטיסה
במסגרת פסקי דין מרכזיים שניתנו בתחום, נקבע כי ככל וחברת התעופה החליטה לדחות את הטיסה בשל שיקולים כלכליים, בדרך כלל הדבר לא יפטור אותה מלשלם פיצוי כספי:
" שיקולים כלכליים, לגיטימיים ככל שיהיו, אין בהם כדי לקבוע כי המבקשת עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את ביטול הטיסה… הנתבעת היא בעלת יכולת השליטה לסיכול הסיכון ולמניעת עיכוב בהמראת הטיסה; מקור חיובה אינה באשמה או בהתרשלותה, אלא נובע מהיקפה המוגבר של אחריותה, היקף שנקבע בחוק…" (דבריה של כב' השופטת אביגיל כהן ברת"ק 12149-12-18 אוקראינה אירליינס בע"מ נ' מירוז ואח').
כך גם קבע כב' השופט ויצבליט בת"ק 68228-03-17 מושקטל נ' ארקיע:
"עצם המחלה של הדיילת לא הייתה בשליטת ארקיע. עם זאת, וכפי שפורט לעיל, אין לומר שביטול הטיסה לא היה בשליטת ארקיע. ארקיע הייתה יכולה לנקוט צעדים מראש כדי למנוע ביטול טיסה הנובע ממחלת דייל. כך, ארקיע יכולה הייתה לעשות כן על-ידי הימצאותו של איש צוות אוויר בעתודה. משלא נהגה כך ארקיע, הרי שלא עשתה "כל אשר ביכולת[ה]", כפי שמורה המחוקק…"
חוק שירותי תעופה נחקק בשנת 2012, בהתבסס על התקנות דומות החלות בנושא זה באיחוד האירופי הנקראות EC 261/2004 משנת 2004. כך צוין למשל במסגרת דברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה: "הוראות דומות להוראות החוק המוצע קבועות בתקנות שהתקין האיחוד האירופי בשנת 2004, שעניינן פיצוי וסיוע לנוסעים במקרה של סירוב להטיס נוסע בטיסה, ביטול טיסה או עיכוב בהמראה"
יצוין, שבמסגרת תקנות האירופאיות קיימת זכאות לנוסעים לקבלת פיצוי על עיכוב בטיסה של מעל 3 שעות בנחיתת הטיסה [להבדיל מאשר החוק הישראלי כאמור הקובע זכאות לפיצוי של מעל 8 שעות בהמראת הטיסה]. עם זאת, לא ניתן לתבוע בישראל מכוח התקנות האירופאיות (אלא אם כן מצרפים לתביעה חוות דעת מומחה של דין זר, דבר שעשוי לייקר משמעותית את ההליך ואף להאריך אותו).
כמו כן בהקשר זה יצוין, כי התקנות האירופאיות רלוונטיות אך ורק לטיסות שהמריאו או נחתו משטח של מדינה השייכת לאיחוד האירופי, ושיעור הפיצוי בהם נע בין 250 יורו ל- 600 יורו: בטיסות שמרחק האווירי שלהם הוא עד 1,500 ק"מ שיעור הפיצוי הנו 250 יורו, בטיסות שהמרחק שלהן הוא בין 1,500 ק"מ עד 3,500 ק"מ הפיצוי הנו 400 יורו, ובטיסות שהמרחק שלהן הנו מעל 3,500 ₪ הפיצוי הנו 600 יורו. שיעור פיצוי זה גם רלוונטי במקרים בהם זכאים הנוסעים לקבל פיצוי על אובר בוקינג.
| פיצוי כספי על פי התקנות האירופאיות | |
|---|---|
| מרחק טיסה | פיצוי כספי |
| עד 1,500 ק״מ | 250 יורו |
| בין 1,500 ק״מ ל-3,500 ק״מ | 400 יורו |
| מעל 3,500 ק״מ | 600 יורו |
החוק בישראל בנושא זה דומה לתקנות האירופאיות הנקראות – Regulation (ec) 261/2004. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שהזכאות לקבל פיצוי כספי על פי התקנות חל גם במקרים של עיכוב בנחיתת טיסה של מעל 3 שעות (לעומת החוק הישראלי בו הזכאות לפיצוי הוא בעיכוב בהמראה של מעל 8 שעות), ונע בין 250 יורו לטיסות של עד 1,500 קמ עד לסכום של 600 יורו לטיסות של מעל 3,500 ק"מ.
עם זאת, התקנות האירופאיות רלוונטיות רק עבור טיסות המופעלות על-ידי חברות תעופה השייכות למדינות של האיחוד האירופי או עבור טיסות הממריאות ממדינה של האיחוד. לדוגמה – טיסה של חברת התעופה הולנדית מתל-אביב לאמסטרדם, או טיסה של חברת ישראלית מפריז לתל-אביב.
אנו פועלים גם על פי החוק הישראלי וגם על פי התקנות האירופאיות. כל טיסה נבחנת לגופה ועל פי הנתונים שלה, ובמטרה אחת משותפת למקסם את הפיצוי עבור הנוסע. כך לדוגמה, נוסע שטס מלונדון לתל-אביב וטיסתו איחרה ב-5 שעות, יהיה זכאי לקבל פיצוי על עיכוב בטיסה במקרים הרלוונטיים רק על פי התקנות האירופאיות ולא על פי החוק הישראלי. כמו כן, במידה ויש צורך לנקוט באירופה בהליך כנגד חברת התעופה לצורך קבלת הפיצוי, האתר עובד בשיתוף פעולה עם עורכי דין ברחבי אירופה.
בדומה לחוק שירותי תעופה, גם במסגרת התקנות האירופאיות לא יהיו זכאים הנוסעים לקבל פיצוי כספי במקרים חריגים. כך למשל, אם נמסרה לנוסעים הודעה על ביטול או דחיית הטיסה למעלה מ-14 יום מראש. בנוסף, גם במקרים בהם הסיבה לביטול או עיכוב הטיסה נבע בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת חברות התעופה, תהיינה חברות התעופה פטורות מלשלם לנוסעים – פיצוי על טיסה שבוטלה.
חריג זה הוא למעשה חריג זהה בין התקנות האירופאיות לבין החוק בישראל. שכן, החוק בישראל קובע כי ככל ומפעיל הטיסה (כלומר חברת התעופה) הוכיח שביטול הטיסה נגרם בשל " נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות" , הוא יהיה פטור מלשלם לנוסעים פיצוי כספי. כך גם במסגרת התקנות האירופאיות נקבע חריג דומה הקובע, כי ככל והטיסה בוטלה בשל', "extraordinary circumstances which could not have been avoided": תהיינה חברות התעופה פטורות מלשלם לנוסעים פיצוי.
חוק שירותי תעופה – חוק טיבי, דומה להוראות החלות בנושא של עיכובי וביטולי טיסות באיחוד האירופי. למעשה חוק זה נחקק בהתבסס על התקנות האירופאיות. כך אף נכתב בדברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה: "הוראות דומות להוראות החוק המוצע קבועות בתקנות שהתקין האיחוד האירופי בשנת 2004, שעניינן פיצוי וסיוע לנוסעים במקרה של סירוב להטיס נוסע בטיסה, ביטול טיסה או עיכוב בהמראה".
אחד ההבדלים המרכזיים בין חוק שירותי תעופה לבין התקנות האירופאיות הוא – שהזכאות לקבלת פיצוי כספי בגין עיכוב בטיסה הנו במקרים של עיכוב בנחיתה של 3 שעות ומעלה, ולעומת זאת הזכאות לפיצוי במקרים של עיכוב בטיסה במסגרת חוק שירותי תעופה הנו על 8 שעות ומעלה בהמראה.
התקנות האירופיות חלות ביחס לשני מצבים: (1) במקרים בהם הטיסה ממריאה משדה תעופה המצוי במדינה השייכת לאיחוד האירופי; (2) במקרים בהם הטיסה הופעלה על-ידי חברת תעופה השייכת למדינה החברה באיחוד.
| פיצוי כספי על פי החוק הישראלי | ||
|---|---|---|
| מרחק טיסה | דוגמאות ליעדים | פיצוי כספי |
| עד 2,000 ק״מ | מיקונוס, כרתים, רודוס, אנטליה, לרנקה, בורגס | 1,290 ₪ |
| עד 4,500 ק״מ | אמסטרדם, לונדון, מדריד, ברלין, פראג, רומא | 2,070 ₪ |
| מעל 4,500 ק״מ | בנגקוק, טוקיו, ניו יורק, סידני, שנחאי, סאו פאולו | 3,100 ₪ |
כאשר הטיסה בוטלה לגמרי (גם במקרים של רישום יתר) או המריאה באיחור של 8 שעות ומעלה או הוקדמה ב- 8 שעות ומעלה ולא הודיעו לכם על כך 14 ימים מראש – תהיו זכאים לקבל פיצוי כספי.
פיצוי על ביטול טיסה לפי החוק הישראלי רלוונטי עבור כל סוגי הטיסות הממריאות או נוחתות בישראל (גם טיסות צ'אטר או לאו קוסט), וגם עבור טיסות עם עצירות ביניים (קונקשן). כמו כן, ניתן לדרוש פיצוי גם על עיכוב או ביטול טיסה שקרה לפני כשנתיים, מאחר וההתיישנות היא של 4 שנים.
הפיצוי הכספי מכוח חוק שירותי תעופה – חוק טיבי , אינו קשור לסכום התשלום ששילמתם עבור כרטיס הטיסה וגם אינו תלוי בנזק ככל ונגרם לכם בגלל עיכוב או ביטול הטיסה, אלא תלוי במרחק האווירי שבין יעד המוצא ליעד הסופי של הטיסה, ונע בין 1,290 ש"ח (למרחקים הקצרים ביותר) לבין 3,100 ש"ח (למרחקים הארוכים ביותר)
במקרים בהם הטיסה מתבטלת או מתעכבת מעל 5 שעות, הנוסעים רשאים לבטל את הטיסה ולדרוש לאחר מכן לקבל חזרה את התמורה המלאה ששילמו עבור כרטיס הטיסה. יחד עם זאת, במקרים בהם חברת התעופה סיפקה לנוסעים כרטיס לטיסה חלופית או שהנוסעים עלו בפועל הטיסה שאיחרה, הם לא יהיו זכאים לקבל החזר מכוח חוק שירותי תעופה – חוק טיבי.
במקרים של ביטול או איחור בטיסה, על חברת התעופה לספק לנו בחינם מזון, שתיה ושירותי תקשורת, ולינה בבית מלון (במקרים של איחור של 5 שעות ומעלה ואם נדרשת שהייה של לילה). על כן, במקרים בהם שילמתם מכספכם עבור הוצאות אלה, הנכם רשאים לדרוש לקבל החזר מחברות התעופה
סעיף 5 במסגרת חוק שירותי תעופה עוסק במקרים של סירוב של חברת התעופה לטיס נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה "לרבות בשל רישום יתר".
במידה והגעתם לטיסה ונטען בפניכם כי היא מלאה, על חברת התעופה לפנות תחילה לנוסעים בטיסה לבדוק אם יש ביניהם נוסע המוכן לוותר על מקומו בטיסה. במידה ולא היה נוסע שהסכים לוותר על מקומו, זכאים הנוסעים לקבל מחברת התעופה פיצוי על רישום, וכן השבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי.
חוק שירותי תעופה נחקק בשנת 2012. במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק הידוע בכינויו חוק טיבי, צוין בין היתר, כי הצעת החוק "נועדה להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס ולא עלו לטיסה בשל נסיבות שאינם תלויות בהם, ובתוך כך לקבוע כללים ואמות מידה לזכאותם הן להטבות כספיות והן לסיוע"
הוראות דומות להוראות חוק זה קבועות בתקנות האיחוד האירופי משנת 2014, העוסקות גם הן בפיצוי וסיוע לנוסעים במקרים של ביטולי ועיכובי טיסות.
הפטור העיקרי שמכוחו רשאית חברת תעופה שלא לשלם פיצוי על ביטול טיסה לנוסעים במקרים של עיכובי וביטול טיסה, קבוע בסעיף 6 (ה)(1) לחוק הקובע, כי נוסע שטיסתו בוטלה לא יהא זכאי לקבל מחברת התעופה פיצויים, מקום בו הוכיח מפעיל הטיסה או מארגן הטיסה כי "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות".
כאמור הפטור קובע, כי מקום בו חברת התעופה הוכיחה כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה, וגם אם הייתה עושה כל אשר ביכולתה, לא הייתה יכולה למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות – היא עשויה להיות פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי בגין ביטול טיסה.
חשוב לציין, כי הנטל להוכחת קיומן של נסיבות מיוחדות – מוטל על כתפיה של חברת התעופה. לכן, על חברת התעופה להביא ראיות בפני בית המשפט על מנת להוכיח את קיומן של התנאים לאותו פטור, וטיעון זה לא אמור להתקבל על-ידי בתי המשפט באופן אוטומטי, אלא רק במקרים בהם חברת התעופה הצליחה להוכיח באמצעות ראיות ברור את טענותיה.
בתי המשפט קבעו לא אחת, כי יש לתת למונח "נסיבות מיוחדות" פרשנות מצמצמת ביותר, ולפיה רק מקום בו קיים כוח עליון, כדוגמת מזג אוויר חריג בלתי צפוי, מלחמה, שביתה וכיו"ב מצבים, רק אז, קיימת הצדקה לקבוע כי קיים אותו פטור.
כך למשל, קבע כב' השופט מזרחי מבית משפט השלום ברחובות (ת"א 69167/11/16 רגב נ' אל על): "בהחלט יש להעניק למילים 'נסיבות מיוחדות' פרשנות מצמצמת ביותר, והן מתיישבות עם המילים 'שלא היו בשליטתו'. כלומר, רק נסיבות שהן בבחינת 'כוח עליון', כגון מזג אוויר פתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע כלליים, מלחמות, שביתות רוחביות בלתי צפויות, תקלה מובנית כללית בסוג כזה של מטוסים וכיו"ב, יצדיקו את הפטור…
בית-המשפט חייב להעניק לחוק פרשנות שמעודדת את הנתבעת לשפר ולתקן את דרכיה, למצוא דרכים שונות להתגבר על תקלות טכניות, להתייעל, תוך צמצום האפשרות לפגיעה בנוסעים, אף במחיר כלכלי מסוים שירבוץ לפתחה. באופן עקרוני, אין תקלה טכנית שאינה ניתנת לפתרון או למענה סבירים. הכול שאלה של מחיר, כדאיות כלכלית, תכנון ופריסת מערך טכני שבכוחו להעניק מענה ראוי לתקלות בזמן סביר.".
אובר בוקינג ובשמו בעברית "רישום יתר", הנו מצב מוכר בעולם התעופה, בו חברת התעופה מנפיקה כרטיס לאותה טיסה ולאותו מושב (קרי כרטיס כפול). כפועל יוצא מכך, ככל ויגיעו שני הנוסעים שלהם הונפק אותו כרטיס לטיסה, אחד מהם לא יוכל לעלות על הטיסה בשל רישום יתר. כך מוגדר מצב של "רישום יתר" במסגרת החוק – "רישום מקומות מוזמנים בכלי טיס, שאישר מפעיל טיסה, מארגן או מי מטעמם, במספר העולה על קיבולת כלי הטיס"
לעתים כרטיס שהונפק ברישום יתר נובע מטעות של חברת התעופה, אך לעתים הדבר נעשה במכוון. שכן, חברות התעופה יוצאות מנקודת הנחה שלרוב לא כל הנוסעים שהזמינו כרטיסים לטיסה יגיעו אליה בפועל. לכן, מראש הן מוכרות מספר רב יותר של כרטיסים (באחוזים בודדים בדרך כלל) מאשר כמות המושבים הקיימים בטיסה.
סעיף 5 במסגרת חוק שירותי תעופה שכותרתו "סירוב להטיס נוסע בטיסה", עוסק גם במצב של אובר בוקינג, לרבות באשר לזכאות הנוסעים לקבלת פיצוי על אובר בוקינג.
על פי סעיף זה, במקרים בהם חברת התעופה מסרבת להטיס נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה, לרבות בשל רישום יתר, על חברת התעופה לפנות תחילה אל יתר הנוסעים הרשומים בטיסה ולבדוק אם יש ביניהם נוסע המוכן לוותר על מקומו בטיסה בתמורה לפיצוי שיוסכם ביניהם.
במידה וחברת התעופה סירבה לעלות לטיסה נוסע בשל רישום יותר ולא נמצא נוסע אחר שמוכן לוותר על מקומו, זכאי הנוסע לקבל מחברת התעופה – שירותי סיוע (מלון + ארוחות + שירותי הסעה + שירותי תקשורת), וכן פיצוי כספי לפי התוספת הראשונה לחוק (החל מסך של 1,390 ₪ ליעדים הכי קרובים לישראל ועד לסך של 3,340 ₪ ליעדים שמעל 4,500 ק"מ).
כמו כן, על פי חוק טיבי, חברת התעופה מחויבת במקרה זה ליידע את הנוסע כי יש לו זכות לבחור בין ביטול כרטיס הטיסה והשבת התמורה לבין קבלת כרטיס לטיסה חלופית.
הפחתת פיצוי על רישום יתר
במסגרת חוק טיבי נקבע, כי במקרים בהם חברת התעופה הציעה לנוסע כרטיס טיסה חלופי, והנוסע קיבל את ההצעה, תהא חברת התעופה רשאית להפחית במחצית את סכום הפיצוי, אם האיחור במועד הנחיתה ביעדו הסופי של הנוסע לעומת המועד המקורי לנחיתה באותו יעד, יהא כדלקמן:
עד 4 שעות – אם מרחק הטיסה אינו עולה על 2,000 ק"מ. עד 5 שעות – אם מרחק הטיסה הוא בין 2,000 ק"מ עד 4,500 ק"מ, ועד 6 שעות אם מרחק הטיסה הוא מעל 4,500 ק"מ.
חריגים לזכאות לפיצוי
במידה וחברת התעופה סירבה לעלות נוסע בשל טעמי ביטחון, בשל מצב בריאותו של הנוסע, בשל חשש לפגיעה בבטיחות הטיסה, או אם אין בידי הנוסע מסמכי נסיעה נאותים, לא יהא זכאי הנוסע לקבל מחברת התעופה פיצוי כספי.
יחד עם זאת, במידה וחברת התעופה סירבה להטיס נוסע בשל טעמי ביטחון, יהא אותו נוסע זכאי לקבל פיצוי כספי, ובלבד שהוא הגיע 3 שעות לפני הטיסה, שיתף פעולה בבדיקה הביטחונית שנערכה לגביו ובתום הבדיקה נמצא כי ניתן להטיסו, ומסמכי הנסיעה שלו הנוסע היו תקינים.
תביעות כנגד חברות תעופה לצורך קבלת פיצוי על איבוד מזוודה, לרבות פיצוי בגין איחור בהגעת מזוודה, אינן מתבררות לפי החוק הישראלי הרגיל, אלא לפי אמנת מונטריאול (האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול 28.05.1999), אשר אושרה על-ידי מדינת ישראל במסגרת חוק התובלה האווירית, ונכנסה לתוקף בישראל ביום 20.3.2011.
במסגרת אמנת מונטריאול לחוק התובלה קיים עיקרון שנקרא "ייחוד עילה", לפיו, האחריות של חברת התעופה לכל נזק שנגרם לנוסע תידון לפי האמנה בלבד, כאשר הסכום המרבי שניתן לקבל בגין פיצוי על איבוד מזוודה לפי האמנה הנו לפי מטבע שנקרא זכויות משיכה מיוחדות של קרן המטבע העולמית SDR. סכום זה עומד כיום על 1,131 זכויות משיכה שהנם כ-6,000 ₪.
אחריות חברת התעופה בגין אובדן מזוודה
העיקרון המנחה הנו, כי מרגע שהנוסע מסר את המזוודה לנציג חברת התעופה, חברת התעופה היא זה אשר אחראית לה בכל שלבי הטיפול, הגם שחלקם מבוצעים על ידי גורמים אחרים, וזאת עד להשבת המזוודה לנוסע
בסעיף 17(2) לאמנת מונטריאול נקבעה אחריותו הבלעדית של המוביל האווירי על מזוודה: "המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אובדן או נזק לכבודה רשומה רק בתנאי שהאירוע שגרם להשמדה, לאובדן או לנזק אירע בכלי הטיס או במהלך כל תקופת זמן שבה הייתה הכבודה הרשומה בהשגחת המוביל…".
גם סעיף 19 לאמנת מונטריאול קובע: "המוביל אחראי לנזק שגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים , כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם."
פיצוי בגין עוגמת נפש בגין איבוד מזוודה או איחור בהגעתה
העיקרון המנחה שנקבע במסגרת פסק הדין ברע"א 8456/19 עניין איברייה נתיבי אוויר ספרדיים נ' פלישר, הנו כי ניתן לקבל פיצוי בגין עגמת נפש בשל אובדן מזוודה או בגין קבלתה באיחור.
בפסק דין זה נדון מקרה בו זוג נוסעים טסו לחופשה בארה"ב שכללה גם שייט. עם נחיתתם הם גילו כי אחת משתי המזוודות שמסרו לא הגיעה, ואותה קיבלו רק כעבור כשבועיים. בגין זאת, דרשו הנוסעים לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש, בנוסף לביגוד החלופי שרכשו, בטענה כי אי קבלת המזוודה פגעה בחופשתם, מאחר ובשל העדר ציוד מתאים נצבר מהם להשתתף בחלק גדול מן הפעילויות בשייט, וכן כי הם נדרשו לעסוק באופן יומיומי במהלך טיולם בגורל המזוודה.
חברת התעופה סירבה לשלם לנוסעים פיצוי בגין עוגמת נפש בטענה כי לא ניתן לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש במסגרת אמנת מונטריאול. אולם בית המשפט לתביעות קטנות דחה את טענת חברת התעופה וחייב אותה לשלם לנוסעים גם פיצוי בגין עוגמת נפש שגרמה להם כתוצאה מאיחור בהגעת המזוודה.
על פסק דין זה חברת התעופה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר גם קבע כי ניתן לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש, ולאור זאת הגישה חברת התעופה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר קבע כי אכן ניתן לקבל פיצוי זה: "תשובתנו לשאלה האם אמנת מונטריאול מאפשרת להטיל על המוביל אחריות לנזק לא ממוני – דוגמת עוגמת הנפש שנגרמה למשיבים דנן – במקרים של איחור בתובלה האווירית, היא בחיוב."
מועד לצורך הגשת תלונה בגין אובדן מזוודה
במסגרת אמנת מונטריאול נקבעו מועדים שעל הנוסעים להגיש את תלונתם לחברת התעופה. בגין נזק שנגרם למזוודה על הנוסעים להגיש תלונה בכתב בתוך 7 ימים ממועד קבלת המזוודה. בגין איחור בקבלת מזוודה, על הנוסעים להגיש את תלונתם בכתב לחברת התעופה בתוך 21 ימים מהמועד בו הועמדה לרשותם המזוודה.
סעיף 31(2) לאמנה קובע כדלקמן: "במקרה של נזק, האדם הזכאי למסירה חייב להתלונן בפני המוביל מיד אחרי גילוי הנזק, ולכל המאוחר, בתוך שבע ימים מתאריך הקבלה במקרה של כבודה שנמסרה וארבעה עשר ימים מתאריך הקבלה במקרה של מטען. במקרה של איחור, יש להגיש את התלונה לכל המאוחר בתוך עשרים ואחד ימים מהתאריך שבו הועמדו לרשותו הכבודה או המטען". סעיף 31(3) לאמנה קובע: "כל תלונה חייבת להיעשות בכתב וחובה לתתה או לשלחה בתוך המועדים שצוינו".
כמו כן חשוב לשים לב, כי תקופת ההתיישנות לצורך הגשת תביעה מכוח אמנת מונטריאול הנה בתוף פרק זמן של שנתיים בלבד, זאת להבדיל מתקופת ההתיישבות במסגרת חוק שירותי תעופה הידוע בכינויו חוק טיבי (שהנה 4 שנים).
במסגרת פסק דין שניתן על-ידי הרשם הבכיר שי צרפתי מבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, חויבה חב' התעופה ארקיע לשלם לזוג נוסעות פיצוי בגין עיכוב טיסה בסך של 12,500 ₪.
טענות התובעות
במסגרת התביעה (שהוגשה בסך של 25,100 ₪) טענו הנוסעות בין היתר, כי הן רכשו מארקיע כרטיסים לטיסה מתל אביב לפראג שהייתה אמורה להמריא ביום 22.8.22 בשעה 17:10, אולם בפועל טיסה זו המריאה בעיכוב של 17 שעות, ולאחר שהן נאלצו להמתין שעות ארוכות בשדה התעופה.
עוד נטען, כי בשעות הערב בעת שהמתינו הנוסעות בשדה התעופה לטיסה, נציג ארקיע הודיע על דחיית הטיסה, וטען כי הסיבה לדחיית הטיסה היא מאחר ו- "צוות הטיסה נשרף". עוד טענו הנוסעות, כי ארקיע לא יידעה אותן באשר לזכויותיהן לפי החוק, ולא סיפקה להם מזון וניסתה להימנע מהלנתן במלון.
טענות ארקיע
מנגד טענה ארקיע בין היתר, כי העיכוב בטיסה נבע מנסיבות שלא היו בשליטתה, בשל היעדר כשירות צוות המטוס שיועד לבצע את הטיסה, וזאת בשל עיכוב בהגעת המטוס מטיסה קודמת. עוד טענה, כי עשתה כל שביכולתה כדי לקצר את משך העיכוב, וכי לא הייתה לה אפשרות למנוע את הנסיבות המיוחדות או לצפות אותן או לנקוט באמצעים נוספים. עוד הוסיפה וטענה ארקיע, כי הנוסעות אינן זכאיות לקבל פיצויים לדוגמה, מאחר והיא סיפק להן את כל שירותי הסיוע הנדרשים, לרבות לינה במלון, הסעות וארוחות.
החלטת בית המשפט
בית המשפט דן בטענות הצדדים, והחליט לקבל את התביעה בחלקה, וחייב את חברת ארקיע לשלם לנוסעות פיצויים בסך של 12,500 ₪.
היה על ארקיע להיערך עם צוות חלופי
במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית המשפט העידה נציגת ארקיע, כי המטוס שהיה אמור להפעיל את הטיסה היה חכור ושייך לחברת תעופה קפריסאית והופעל על-ידי צוות של אותה חברה, ומטוס זה הגיע מלכתחילה באיחור, ומאחר ולא היה מטוס חלופי או צוות, הם נאלצו לדחות את הטיסה.
בית המשפט לא קיבל את טענת חברת ארקיע, וציין כי היה עליה להיערך מבעוד מועד למצב שבו הצוות שהיה מיועד לטיסה יהיה כשיר לעבודה, והוסיף כי אינו מקבל את הטלת האשמה של ארקיע על גורמים אחרים, וכי ההתקשרות של הנוסעות הייתה מול ארקיע ולא מול צדדים שלישיים:
"אין זה מעניינם של לקוחות הנתבעת ובכלל זאת התובעות, אופן התנהלותה של הנתבעת מול חברה כזו או אחרת והתקשרותה עם ספקי חוץ לשם חכירת מטוס על צוותו הזר. על הנתבעת לעמוד במחויבותה כלפי התובעות ולא להשליך את אי עמידתה במועד המראת המטוס באופן התקשרותה עם חברה כזו או אחרת. מדובר בנסיבות שבהחלט היו בשליטתה של הנתבעת, אולם הנתבעת לא פעלה כפי שמצופה היה עליה לפעול בנסיבות מושא התביעה" כך ציין בית המשפט.
התעלמה ביודעין ומתוך חוסר אכפתיות
עוד קבע בית המשפט, כי שירותי הסיוע שסופקו לנוסעות היו דלים וחלקיים, וכי הנוסעות לא יודעו על זכויותיהן, ובכך התעלמה ארקיע ביודעין ממילוי חובותיה כלפי הנוסעות: "הנתבעת התעלמה ביודעין ומתוך חוסר אכפתיות ממילוי מלוא חובותיה כלפי התובעות, לא מילאה אחר הוראות החוק במלואן ולא נתנה את מלוא ההטבות להן היו זכאיות התובעות בשל העיכוב הניכר בהמראת המטוס ליעדו" כך קבע.
ת"ק 44827-11-22 וקבו ואח' נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (פורסם בנבו, 13.8.23)
במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בקריית גת, חויבה חברת התעופה easyJet לשלם לשלושה נוסעים פיצויים בסך של 11,686 ₪.
סכום זה כלל בין היתר, פיצוי על ביטול טיסה בסך של 2,310 ₪ לנוסע [בהתאם למרחק הטיסה בין ליון לת"א שהנו כ-2,900 ק"מ], וכן החזר עבור שירותי הסיוע שהיו זכאים הנוסעים לקבל לפי החוק – עבור מזון ושתיה, לינה במלון, כרטיסים של טיסה חלופית, והוצאות משפט.
טענות הנוסעים
במסגרת התביעה שהוגשה על-ידי זוג נוסעים ובנם טענו הם בין היתר, כי הם היו אמורים לעלות על טיסה ישירה של חברת התעופה Easyjet מליון שבצרפת לישראל ביום 19.7.22. אולם שהם הגיעו לשדה התעופה בליון, הם גילו להפתעתם שאין כל טיסה לישראל, ובדיעבד התברר להם כי הטיסה בוטלה על-ידי חברת התעופה, ושאין יותר טיסות מליון לישראל, בעוד שכל ניסיון למצוא טיסה חלופית כשלה.
לאחר מכן, פנו הנוסעים לסוכנות הנסיעות שדרכה הם רכשו את הכרטיסים טליסה, אך האחרונה העבירה את האחריות על חברת התעופה, וטענה כי חברת התעופה לא הודיעה לה על ביטול הטיסה. עוד טענו הנוסעים, כי לאחר שהם הודיעו לסוכנות הנסיעות שהטיסה בוטלה, היא הציעה להם לישון במלון מחוץ לעיר ליון, וכרטיסים לטיסה חלופית עם עצירת ביניים באיסטנבול – הצעה לה סירבו הנוסעים לאור אזהרת מסע שהוצאה באותה עת לטורקיה.
עוד טענו הנוסעים, כי הם היו יחד עם בנם שהנו עם צרכים מיוחדים, דבר שגרם להם לעגמת נפש ניכרת, וכי הם נאלצו להישאר בצרפת עוד 2 לילות במלון ששכרו בעצמם, וכן הפסידו ימי עבודה.
טענות חברת התעופה
חברת התעופה איזיגט טענה מנגד בין היתר, כי במסגרת חוק שירותי תעופה נקבע, כי במקרים בהם חברת התעופה מודיעה לנוסעים על ביטול הטיסה מעל 14 ימים לפני הטיסה, היא פטורה מלשלם להם פיצוי כספי בגין ביטול הטיסה.
בתוך כך, טענה חבתר התעופה כי הטיסה עליה היו אמורים לעלות הנוסעים בוטלה 3 חודשים לפני מועדה, והודעה על כך נשלחה מבעוד מועד לסוכנות הנסיעות שביצעה את ההזמנה עבורם באתר חברת התעופה, ופרטיה של הסוכנות היו פרטי הקשר היחידים שהוזנו תחת הזמנה זו, ולכן חברת התעופה לא הייתה יכולה להודיע ישירות לנוסעים, משום שפרטיהם לא הוזמנו כלל במערכת שלה.
עוד טענה חברת התעופה, כי סוכנות הנסיעות לא הודיעה לתובעים על ביטול הטיסה, ולכן היא הנושאת באחריות לפצות ביחס לאירועים המתוארים בכתב התביעה.
טענות סוכנות הנסיעות
סוכנות הנסיעות טענה בין היתר, כי יש לדחות התביעה כנגדה על הסף בשל העדר עילה, וכי על הנוסעים להפנות את טענותיהם כלפי חברת התעופה בלבד, מאחר והיא זו שביטלה את הטיסה, בעוד שהיא (הסוכנות) מהווה ספקית שירותים, ואינה מהווה מפעיל טיסה.
עוד טענה הסוכנות, כי הנוסעים קיבלו ממנה הנחיות ברורות לביצוע צ'יק אין לפני הטיסה, וכי רק בבוקר יום הטיסה התקשר אחיו של התובע ויידעה אותה שהטיסה בוטלה, ובמועד זה בדקה הסוכנות במערכותיה ולא מצאה כי נתקבלה אצלה כל הודעה על ביטול הטיסה מטעם חברת התעופה, אך בדיקה באתר של חברת התעופה עלה כי אכן הטיסה בוטלה.
עוד הוסיפה הסוכנות, כי היא ניסתה להעביר את הנוסעים לטיסה חלופית יום למחרת, אך הנוסעים דחו את הצעתה, וכן כי העבירה להם החזר עבור כרטיסי הטיסה שהועבר אליה מחברת התעופה.
החלטת בית המשפט
כב' השופט יניב בוקר מבית משפט לתביעות קטנות בקרית, החליט לדחות התביעה כנגד הסוכנות , ולחייב את חברת התעופה איזיגט לשלם לנוסעים פיצויים בסך של 11,686 ₪.
על חברת התעופה להוכיח שהנוסע קיבל הודעה על ביטול הטיסה
השופט ציין, כי היא אין מחלוקת שלא נמסרה לנוסעים הודעה על ביטול הטיסה טרם הגעתם שדה התעופה בליון, ודחה את טענת חברת התעופה לפיה היא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי על ביטול הטיסה, מאחר והיא הודיעה על ביטולה לסוכנות על ביטול הטיסה מעל ל-14 יום לפני הטיסה.
במסגרת פסק הדין, הפנה השופט להוראות סעיף 6(ג) במסגרת חוק שירותי תעופה הקובע, כי חברת התעופה תהא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי על ביטול הטיסה, מקום בו הוכיחה שהנוסע קיבל ממנה הודעה על ביטול הטיסה, 14 ימים לפחות לפני מועד הטיסה.
במקרה זה קבע השופט כי לפי הוראות החוק, היה מוטל על חברת התעופה "להוכיח כי הנוסע (לקוח הקצה) הוא זה שקיבל את ההודעה על ביטול הטיסה, בין ממנה ישירות ובין מסוכנות הנסיעות", וכן הוסיף כי "החוק אינו מאפשר פטור מחמת הודעה לנותנת שירותי סוכנות הנסיעות בלבד".
לא ניתן להתנות על החוק
עוד ציין השופט, כי גם אם חברת התעופה התנתה בתקנון או בחוזה הובלה שלה, כי האחריות להודיע על ביטול הטיסה מוטלת על סוכנות הנסיעות, אין הדבר מוריד את החובה לוודא שהנוסע קיבל הודעה על כך, לנוכח סעיף 17 לחוק שירותי תעופה הקובע כי "אין להתקנות על הוראות חוק זה, אלא טובת הנוסע".
עוד קבע השופט, כי הוא הגיע למסקנה כי הן חברת התעופה והן סוכנות הנסיעות "שתיהן אחראיות באותה מידה לתקלה שאירעה ובגינה לא הודע לתובעים על ביטול טיסתם", ולכן הורה לשתיהן ביחד לשלם לנוסעים סך של 11,686 ₪.
ת"ק 28079-03-23 גבאי נ' easyJet, ניתן ביום 25.1.24
